החלטה בתיק בש"א 3983/06

1.         זוהי בקשה למתן צו מניעה. המבקשים הינם בעלי זכויות בחלקה, אשר מכרו למשיבה את זכויותיהם בחלקה. לטענתם- המשיבה לא שילמה את מלוא התמורה, על כן בתביעתם הם מבקשים להכריז על בטלות ההסכם, ובבקשתם דנן מבקשים צו מניעה זמני האוסר על המשיבה ביצוע כל עסקה, דספוזיציה ורישום המקרקעין עד לבירור תביעתם.

2.         טענות המבקשים: בהסכם הוסדרו המחיר ואופן התשלום. בהסכם נאמר, כי המכר יהיה בר תוקף רק לאחר שיקבלו המבקשים את התמורה המלאה, המשיבה התחייבה לשלם לכל אחד מהמבקשים 20,000 $ באופן הבא: כל אחד מהם יקבל את חציו של הסכום במזומן וחציו בהמחאה לפירעון כחודשיים אח"כ, וכך עשתה. אולם, במועד הפירעון הרשום הצ'קים לא כובדו על ידי הבנק; המשיבה דחתה את דרישות התשלום החוזרות של המבקשים, על כן הודיעו לה המבקשים כי ההסכם בטל; למבקשים סיכוי טוב לזכות בתביעתם; הצו דרוש על מנת למנוע מהמשיבה למכור את זכויותיהם בחלקה; מאמציהם של שני אנשים שניסו לתווך בין הצדדים להשלמת התשלום, ובפניהם הודה בעלה של המשיבה כי הוא אכן חייב את הכסף, נכשלו; המבקשים מתגוררים בארה"ב, דבר שהיקשה עליהם לפעול מיידית לטיפול בעניין, הם לא שקטו על שמריהם משך 4 השנים, אלא מסרו את הצ'קים לטיפול עו"ד ובכל ביקור שלהם בארץ הודה בעלה של המשיבה בפניהם כי אכן קיים חוב והוא ישלם אותו, ובגין כך לא מיהרו לפנות לערכאות; בתשובה לטענות המשיבה, ציינו כי גרסת המשיבה מופרכת ואינה נתמכת בכל ראיה - אדם מחושב ודייקן כמו בעלה שהנו מהנדס במקצועו, שכל כך חשוב לו לקבל את מסמכי ההסכם, כפי שהעיד בעלה של המשיבה על עצמו, לא הגיוני שישלם סכום גדול כל כך במזומן מבלי שיקבל לידיו את הצ'קים או לכל הפחות, אישור כתוב או קבלה על כך; על המשיבה הנטל להוכיח כי אכן שולם הסכום, אך היא לא עמדה בנטל זה; סיפור המשיבה כי הצ'קים נלקחו לארה"ב, אך בה בעת יפוי הכח נשאר בירושלים- אינו סביר ואף אין כל ראיה לנכונותו, זאת בעוד לגרסת המבקשים ישנה תמיכה בתצהיריהם של שני אנשים. בשל כל אלו מתבקש בית המשפט ליתן צו המניעה המבוקש עד תום הדיון בתביעה, או עד אשר יושלם התשלום.

3.         טענות המשיבה: התביעה והבקשה נגועות בשיהוי רב, המצדיק דחיית הבקשה, במקרה זה חלפו ארבע שנים מעת חזרת הצ'קים; המבקשים לא הוכיחו כי ביצעו כל פעולה לגביית החוב המדובר משנת 2003 ועד יולי 2006; התמורה שולמה למבקשים במלואה במזומן, אחרת לא היו המשיבים מקבלים את יפוי הכח שניתן להם; בעלה של המשיבה השיג את סכום הצ'קים במזומן, שילם למבקשת וביקש בחזרה שני הצ'קים, הסיבה לאי קבלת הצ'קים בחזרה היא שלטענת המבקשת, כפי שהסבירה את הדברים לבעלה של המשיבה, שבעלה (של המבקשת) לקח הצ'קים עימו לארה"ב והם אינם כאן, אך הבטיחה שתחזיר אותם ובתמורה מסרה לבעלה של המשיבה יפוי הכח שהיה בידיה; מדובר בויכוח כספי, כך שאין מקום לצו מניעה שיצר את צעדי המשיבה בחלקה (גם המבקשים טוענים כי יסתפקו בתשלום ובהשלמת העסקה, ואינם מעוניינים, בהכרח, בביטולה- כך שצו המניעה הינו רק אמצעי לחץ מבחינתם); לא הוגש יפוי כח לעו"ד שריג מטעם המבקשים; המשיבה ובעלה מכחישים כל מו"מ בעזרת מתווכים לתשלום נוסף מצידם; בקרקע הושקעו כספים, הוצאו הוצאות רבות ואף נבנה מבנה (שנהרס בהמשך). המבקשים שהיו עדיין בעלי החלקות הסמוכות, לא מחו בביקוריהם בארץ על בניית המבנה או טענו כנגד בעלות המשיבה; צו המניעה יפגע בקניינה של המשיבה; נראה כי הבקשה מוגשת היום היות ששווי הקרקע הוכפל ושולש; המבקשים לא התייצבו לחקירה על תצהיריהם- כך שלא ניתן לאמת את גרסתם; גם טחאן - המצהיר מטעם המבקשים - בעדותו מציין, כי לא נכח בעת כריתת ההסכם, כך שכל עדותו הינה עדות שמיעה והוא מעיד רק על דברים שהתרחשו מאוחר יותר; הערובה שהוגשה איננה תקינה- זוהי הערובה שהוגשה לבית משפט השלום ונעשה בה תיקון. המבקשים נמצאים בארה"ב, כך שגם אם תדחה הבקשה, לא תוכל המשיבה לעשות דבר עם כתב הערובה; המבקשים טוענים בעל פה כנגד המסמכים הכתובים, בהם כתוב "תמורת המחיר המוסכם" משמע מצוין בהם בפירוש כי קיבלו את הכסף במזומן, ולכן טענתם בטלה; המבקשים עצמם ציינו כי המשיבה אמורה הייתה לקבל את יפוי הכוח רק לאחר השלמת כל התשלום, אך אין להם כל הסבר כיצד הגיעו ההסכם ויפוי הכוח לידי המשיבה, שעה שלגרסתם, לא הושלם התשלום; ניסיון המבקשים להתלות בהעדר קבלה, מוגזם- נהוג שלא לקבל קבלה בעסקאות במזרח ירושלים, בתשלום השני קיבלה המשיבה יפוי כוח- ודי בכך. בשל כל אלו מבקשת המשיבה לדחות את הבקשה ולהטיל הוצאות על המבקשים.

דיון

4.         לא מצאתי ממש בטענותיו של בא כוח המשיבה. ב"כ המשיבה טוען כי הסכסוך כולו סובב סביב זכות כספית באופייה, על כן ראוי לתחום גם את הסעדים המבוקשים והסעדים שינתנו, לסעדים כספיים. זאת בעוד הבקשה לצו מניעה, קניינית באופייה, ומונעת שימוש בקרקע של המשיבה. לדידי, גם לו נקבע כי אכן מדובר במחלוקת כספית, אין לדבר נפקות בענייננו: הסעד הזמני הנדרש, תפקידו רק להבטיח כי ניתן יהיה להוציא לפועל את פסק דינו של בית המשפט, לכשיינתן. זהו כלי אשר ניתן להשתמש בו גם כאשר מדובר ב"סכסוך כספי בלבד".

5.         לעניין השיהוי: אכן, עשויה להיות באיחור רב בהגשת בקשה לצו זמני, עדות לעובדה שאין כל דחיפות בסעד זמני, כפי שעולה מתא (חי') 109/89 א.כ.נ. שווק בע"מ נ' ציון ג'מילי פ"מ, כרך תש"ן, חלק ראשון, תש"ן 1989/1990, אליו הפנה ב"כ המשיבה. ואולם עשייה איננה בהכרח עשייה בעזרת מערכת המשפט, במקרה זה פעלו המבקשים בדרכים אחרות, בין היתר באו בדברים עם המשיבה ובעלה. משתקוותם שיקבלו את תמורת הצ'קים נכזבה, הם פעלו במרץ בפני ערכאות המשפט. מכאן ניתן גם להבין את ההצהרה שאם הכסף ישולם, לא יהיה להם עניין בביטול ההסכם. העובדה שהמשיבה כבר בנתה על החלקה מבנה (שנהרס) מחזקת הצורך במתן הצו המבוקש.

6.         לעניין הטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב: העובדה ששני הצ'קים לא נפרעו (משמע- התמורה לא שולמה במלואה) אינה סותרת את הכתוב במסמך, על כן, אין מקום לטענה שהמבקשים טוענים בעל פה נגד מסמך בכתב. הרי המשיבה מאשרת כי התשלום במזומן היווה רק חלק מהתמורה, כך שפרשנותה של המשיבה את הכתוב, איננה הגיונית.

7.         לעניין הטענות בדבר הערובה: לדידי אין כל פגם בערובה בתיק, והיא ניתנת לאכיפה.

8.         חקירת המצהיר מטעם המבקשים: אף שהמבקשים הינם תושבי ארצות הברית, טוב היו עושים אם היו מגיעים לחקירה על תצהיריהם, בכך היו מוסיפים תמיכה למסמכים אשר הגישו.

9.         לגופו של עניין: ככלל, גרסתם של המבקשים להתנהלות האירועים הגיונית ואמינה בעיניי, הן בשל העובדה שנמצאים בידיהם הצ'קים שחזרו, עובדה שאין עליה חולקים, והן בשל הודאת המשיבה בקיומו של הסכם מכירה ביניהם. כן מוצא אני תמיכה לגרסתם בעדותו של טחאן- בעובדה כי מולו הודה בעלה של המשיבה, בקיומו של חוב למבקשים.

טענת בעלה של המשיב כי נאמר לו שהצ'קים נמצאים בארצות הברית, איננה הגיונית בעיניי, ואני מעדיף עליה טענת המבקשים בעניין זה. שני הצ'קים אמורים היו להימשך בבנק "אל ערבי" בסניף אל ראם, צפונית לירושלים, ולא בארה"ב.

באשר לטענה שייפוי הכח נמסר לידי המשיבה לאחר ששילמה את חובה: אין לראות בכך הוכחה ששווי שני הצ'קים שולם. יש להוכיח את הטענה שתמורת הצ'קים שולמה במזומן בהחזרת הצ'קים עצמם, בקבלה או לכל הפחות באישור מתאים.  

            באשר לטענות הנוגעות להסכם, מה יש ומה אין בו, עניין יתבהר במסגרת הדיון בתיק העיקרי.

10.             צו המניעה: מטרת צו המניעה, במקרה שלפנינו וככלל- שמירה על המצב הקיים כך שבמידה ויימצאו המבקשים צודקים בתביעתם- לא תקופח זכותם. על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יתן בית המשפט סעד זמני רק  "אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה": ברי, כי תנאי זה מתקיים במקרה שלפנינו- הוצגו בפני ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילה. כן, אני סבור כי הבקשה מוגשת בתום לב, ומתבקש סעד ההולם את נסיבות העניין.

באשר למאזן הנוחות: לאחר שלקחתי בחשבון את הפגיעה האפשרית בזכויותיהם של שני הצדדים, ובשל אופיו הזמני של הצו, נראה לי כי תוצאות אי מתן הצו יהיו קשות יותר ופחות הפיכות. כן נראה, כי פגיעה בזכויות המשיבה איננה עולה על הנדרש.

בשל כל אלו אני נעתר לבקשה. הצו הזמני יעמוד בתוקף עד לסיום הדיון בתיק העיקרי או עם מתן החלטה המבטלת אותו על ידי בית משפט מוסמך.

המשיבה תשלם למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתנה היום, ו' בטבת תשס"ז (27 בדצמבר 2006), בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.